חלק שני של המאמר
אנטישמיות
אחת הערים בהן מצוי ריכוז גדול מאד של גוים ש"עשו עליה" היא חיפה. תושבי העיר חווים על בשרם בשנים האחרונות לא רק תופעות של פשיעה אכזרית שאף פעם לא היו מודעים להן, אלא גם את החוויה האותנטית של יהודי בגלות.
עיתון "מעריב" מיום 31.5.05 מדווח:
"בשקט בשקט צמחה בישראל תנועה ניאו-נאצית ענפה. כעת מדווחים תושבים מחיפה כי בימים האחרונים הם נתקלים בחבורות של צעירים שמסתובבים ברחובות העיר, בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, וקוראים לעבר עוברי אורח: "הייל היטלר" וקריאות תמיכה במפלגה הנאצית. מפקד תחנת חיפה, נצ"מ ניר מריאש, אמר היום כי המשטרה בודקת את תלונות התושבים ואף גילה כי חלק מהעדויות שהתקבלו במשטרה מדברות גם על חבורה של צעירים גלוחי ראש. גורמים במרחב החוף של המשטרה סיפרו היום כי מהחקירה עולה כי מדובר בצעירים ממוצא רוסי, בעיקר בשכונת הדר ובאזור מרכז הכרמל. בחודשים האחרונים נרשמו כמה מקרים של ריסוס צלבי קרס על מבני ציבור ברחבי חיפה, בין היתר על קירות בית ספר, בתי כנסת ואולם ספורט."
לא רק בחיפה. בכל מקום בו מצוי ריכוז עולים מחבר העמים צצים ארגונים העסוקים בפעילות אנטישמית. החוקרים של מרחב שומרון חשפו את סוג הפעילות של אחד מאותם ארגונים וגילו כי בין חברי הארגון מתקיים קשר אינטרנטי רציף, ועל-פי החשד התקיימו גם מפגשים טקסיים חשאיים, שבהם נעשה שימוש בדגלי צלב הקרס. במשטרה חושדים עוד כי חברי הארגון התכתבו ביניהם במהלך יום השואה באמצעות תוכנת ICQתוך שהם משבחים את השמדת העם היהודי על-ידי הנאצים. כן הביעו חברי הארגון צער על כך שהיטלר לא הצליח להשמיד את כל העם היהודי בשואה.
"לא ניתן לפרסם פרטים מתוך החקירה, אבל זו תופעה מצמררת", אומר סנ"צ חיים פדלון, קצין אגף חקירות שומרון: "על פניו אלו אנשים שחיים במדינה ומדברים בגלוי ביניהם על השמדתה. הם מחליפים ביניהם מסרים אנטישמיים. אנחנו בודקים האם היו גם מעשים מעבר לכך. זה פשוט לא יאומן. מהחומר עולה שישנם לבטח עוד כמה מאות בני אדם בארץ שמחזיקים בתפיסת העולם הזו בישראל".
בכתבה של "מקור ראשון" מיום 27.5.05 מסופר כי תופעת האנטישמיות בישראל מתרחבת וכי קיימת כיום תעשייה ניאו-נאצית שלמה הכוללת: התארגנויות מקומיות, מועדונים, אתרי אינטרנט, ספרים, סרטים וקלטות של חומר אנטישמי ונאצי. זלמן גיליצ'נסקי יו"ר ארגון "דמיר", אומר כי לפני כשנה וחצי היו מתועדים ורשומים בארגון למעלה מ- 500 מקרים מדווחים של תקריות אנטישמיות בתקופה של שלוש שנים. כלומר, במדינת ישראל מתרחשת תקיפה אנטישמית אחת ליומיים, וזאת רק על פי רישום של ארגון אחד העוסק בכך!
הציבור שנופל בעיקר קורבן לאנטישמיות זו הוא העולים היהודים מחבר העמים המתגוררים בשכנות עם הלא יהודים. לאחר שסבלו מתגרת ידי האנטישמים הגויים בארצות מוצאם הם "זוכים" לכך גם לאחר עלייתם לארץ הקודש. בהבדלים אחדים. ראשית, המשטרה כאן קשוחה הרבה פחות מן המשטרה שם. הדבר מתבטא ביד הרכה ובחוסר אכיפה מספיק כלפי כל תופעות הפשיעה. ושנית, בעוד בהיותם מתגוררים בגולה זכו לאוזן קשבת והגנה של ארגונים יהודיים מארצות אחרות, כאן בישראל הם משוללים תמיכה זאת. גיליצ'נסקי מספר בכתבה דלעיל כי חזר ופנה כמה וכמה פעמים לכל הארגונים הנלחמים באנטישמיות ומתעדים אותה, ממכון רוט לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל-אביב ועד לליגה נגד השמצה בארה"ב, בתביעה לדעת מדוע אינם מונים בדו"חות שלהם גם את מקרי האנטישמיות בישראל. מכולם, ללא יוצא מן הכלל, קיבל את אותה התשובה האומרת כי המנדט שניתן להם תקף למעקב אחר אירועים אנטישמיים בחו"ל בלבד.
בכתבה מרואיינת לנה רנד, עד לפני כשנתיים תלמידה בפנימיית היום 'אולימפוס' בכפר-סבא. היא מספרת כי במשך כל זמן שהותה בפנימייה שאכלסה רק עולים חדשים, היא סבלה מרדיפות ומאמירות אנטישמיות. "היו מצלמים מתוך ספרים מתקופת השואה וכותבים עליהם קללות ואיומים ומניחים לי על השולחן. היו גם מקרים שבהם הרביצו לי ממש".
מכתב לדוגמא:
"שלום לך, מר זלמן גיליצ'ינסקי!
אני מחיפה וכמעט כל יום מופיעים צלבי קרס מרוססים על כל מיני מקומות בעיר, מקרים כאלה לא הועלו בתקשורת ארצית, רק בעיתון חיפאי מקומי.
לפני שנה אני בעצמי ראיתי הרבה צלבי קרס מרוססים בחיפה, בכתובת רח' ירושלים 13, למי שלא יודע זוהי כתובתו של ארגון שפועל למען ניצולי השואה, וזה היה בערב יום השואה 2004, נשים קשישות שמתנדבות בארגון זה באו בבוקר לשם והזדעזעו ממה שראו, הן פחדו להיכנס פנימה, הן חשבו, שאולי מי שריסס את זה בחוץ גם פרץ פנימה ואולי עדיין נמצא שם, הן הזמינו משטרה, משטרה שלחה זיהוי פלילי, אספה עדויות מהקשישות, מתי זה הופיע, מתי הן שמו לב לזה וכו', צילמו הכל, ואח"כ שלחו איש משטרה שיצבע את זה עם צבע שחור, שלא יראו יותר צלבי קרס שם.
ומידי פעם שומעים שהופיעו צלבי קרס בחיפה על בית כנסת, מתנ"ס עירוני, אצטדיון או בית ספר. ברצוני לעשות משהו!!!
תגיד לי, בבקשה אם אתה צריך עזרה במרכז שלך, מתנדבים וכו', מה אפשר לעשות???? אני מחיפה, אני אוכל לצלם את צלבי קרס, כשאני אתקל בהם, בחיפה מצויירים גם כל מיני סמלים SS (בצורת שני ברקים, אני יודעת שזהו סמל נאצי גם כן).תגיד לי איך אני אוכל לעזור לך ולמרכז שלך, כדי למגר את התופעה הזו מחברתנו? אני דוברת רוסית, אז אני אוכל לתמוך וללוות, אם צריך, אנשים מבוגרים, יהודים ממוצא רוסי שנפגעו מתופעות הללו. לשכנע אותם להתלונן במשטרה אם צריך, כי אני יודעת שלא כולם עושים זאת, יש כאלה שמפחדים וכו'".
משטרת באר-שבע עצרה נער בן 16 אשר צייר צלבי קרס על קירות המבנים בעיר (חיבתו העיקרית הייתה נתונה לקירות בתי הכנסת). אם הנער אינה יהודיה ועלייתם התאפשרה בזכות אחד ההורים של אביו החורג של הנער. בחקירתו הודיע העצור, כי הוא מעריץ את היטלר, על כך שהצליח לעשות את מה שכל השאר לא הצליחו לפניו. יש לציין, כי משפחתו אינה נחשבת לבעייתית, והנער עצמו מוכר בבית ספרו כתלמיד טוב ללא בעיות התנהגות.
על קירות יד ושם וברחוב וייצמן בתל אביב (בתשיעי במאי, בו צוין באופן חגיגי ניצחון בעלות הברית על גרמניה) רוססו צלבי קרס. בית העלמין בבני-עין חולל על ידי עולים אנטישמיים. התקשורת דיווחה על גלוחי ראש אשר ביום הסטודנט בכרמיאל הלמו לעיני המצלמה בכל מי שנקלע לדרכם.
האמור לעיל הוא ריכוז מקרי של מספר תופעות בלבד. יש בו אבל כדי ללמד על תופעה ארצית ההולכת ומתרחבת. והשלטונות ממלאים פיהם מים. בעוד לגיטימי לנהל מערכת תעמולה אנטי יהודית ארסית נוסח "שינוי", לא לגיטימי לספר את האמת על הפעילות האנטישמית של גוים שיובאו לארץ ע"י אלו המנהלים בריש גלי את המסע נגד יהודים דתיים. על כן המדיה היחידה בה ניתן לקרוא את האמת על כך היא האינטרנט. לקמן תיאור מאחד האתרים המוקדש ללחימה בתופעה זו:
"בערב הם מתכנסים, חבורה של כעשרה נערים, לבילוי לילי: הם עונדים צלבים, מצמידים צלבי קרס לזרועותיהם ויוצאים לתהלוכה בשכונה. לפעמים הם מושכים את תשומת הלב כשהם צועקים במלוא הקול "מוות ליהודים". לעתים הם מסתפקים בציור צלב הקרס על קירות בית הכנסת השכונתי.
דיירי השכונה אינם נשארים אדישים: חלקם עלו מחבר המדינות כדי להימלט מהתופעות האלה בדיוק. הם מזעיקים את המשטרה, שעוצרת את הנערים ללילה ופותחת להם תיקים פליליים. במקרים אחרים, נשלחת קבוצת נערים אחרת כדי להכותם.
התופעות האלה יכולות להתרחש בעפולה, בראש העין, בנצרת ובכל ישוב שיש בו גטאות של עולי חבר המדינות.
מחקר פנימי של משרד החינוך - "שינויים במאפייני הידרדרות וזהות יהודית של נוער עולה בסיכון" - הונח בימים אלה על שולחנו של שר החינוך, יוסי שריד.
לדברי ראש תחום קידום נוער במשרד החינוך, חיים להב, הצורך במחקר עלה לאחר שמדריכי הנוער העולה - שאמורים לאתר את הצעירים במצוקה ולעזור להם - שמו לב שככל שמספר בני הנוער המוגדרים כיהודים יורד, כך גוברת הפשיעה.
המחקר, שערך ד"ר אילן שמש, אישש את תחושות המדריכים. בתחילת העשור רק 12% מבני הנוער היו רשומים כלא יהודים, ובשנים האחרונות שיעורם צמח ל-35%. במקביל הוכפלו גם סממני ההידרדרות החברתית: התנהגות אלימה וצריכת סמים ואלכוהול.
מדריכי הנוער העולה דיווחו לעורך המחקר על "עליה ברמת הסיכון האישי", בעת יצירת הקשר עם הצעירים מחבר המדינות, בגלל התגברות התנהגותם האלימה. גולצמן מוסיפה לכך גם את ממד הפגיעה האישית. "כמה פעמים מדריכה יכולה לשמוע מבני הנוער האלה: 'את יהודיה מסכנה, וחבל עלייך כי בסוף תמותי?' בסוף גם למדריכים נשבר. הם לא עלו לארץ כדי לשמוע כינויי גנאי".
התופעה איננה מוגבלת לאזרחים. חייל המתראיין בכתבה מספר על קריאות אנטישמיות שספג מחיילים אחרים. לפני מספר חדשים זכו סוף סוף לחשיפה תקשורתית קיומן של תקריות אלימות בין טירונים משני מחנות - של חיילים יהודים בעיקר עולים חדשים ובין חיילים לא יהודים - שפרצו בעקבות התנהגות ניאו-נאצית מצדם של האחרונים.
באריאל נעצר החייל וולדימיר טרנורוצקי, הנחשד בהשתייכות לארגון ניאו-נאצי הפועל בחו"ל. את זרועו של הבחור עיטר צלב-קרס. החייל הוא נכד לסב יהודי, ועלה בזכות סעיף "4 ב" של חוק השבות.
בכתבה ב,מעריב" (14/02/2005). מסופר שכבר ביום הראשון של הטירונות לעולים חדשים טענו החיילים היהודים כי נתקלו בגילויי אנטישמיות בוטים במיוחד מצדם של המגוייסים הלא יהודים. בין השאר עיטרו חלק מהחיילים את הקירות בשירותים ובמקלחות בכתובות נאצה נגד יהודים, בציורים של צלבי קרס ובכתובות "הייל היטלר". מספר חיילים אף קעקעו וציירו על גופם צלבי קרס וחלקם אף נוהגים להצדיע בינם לבין עצמם במועל יד כשהם קוראים "הייל היטלר".
נקל לשער נגד מי יפנו אותם חיילים אנטישמיים את נשקם בעת פקודה.
לסיכום פרק עגום זה, נביא מספר ציטוטים מתוך פרוטוקול מס' ?241 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שנערכה ביום ז' בסיון תשס"ה (?14 ביוני ?2005), והוקדשה לנושא:
"תנועות ניאו-נאציות בקרב עולים בישראל"
היו"ר קולט אביטל:
"בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. והבוקר אנחנו דנים בנושא שלמען האמת אף אחד מאתנו לא ציפה ולא חשב בחלומותיו הקשים ביותר שיעלה לדיון בכנסת ישראל ובמסגרת העבודה הזאת.
הכוונה היא לקיומן של תנועות ניאו-נאציות בקרב עולים, רובם מחבר העמים.
ידיעות ראשונות על קיומן של תנועות כאלה בארץ הופיעו כבר ב-?2000 כשהייתה תקרית על חוק ימה של חיפה, עם שלושה צעירים שהופיעו על חוף הים עם כתובות קעקע ניאו-נאציות על הגוף.
מאז ועד היום אנחנו יודעים שהתופעה הזאת הולכת ותופחת. לא מדובר רק בהקמת אתר באינטרנט, אלא מדובר בהרבה יותר מזה. מדובר בפעילות בקרב בני-נוער. אנחנו יודעים שחלק מהמשתתפים ב"חגיגות" האלה הם חיילי צה"ל שמשתמשים במדי צה"ל כדי להופיע.
כשחלק מהם מתגייסים לצה"ל כדי להיות מסוגלים לקבל כלי-נשק. אנחנו יודעים שספרות ניאו-נאצית מופצת על-ידם בספרים ונמכרת בצורה גלויה בחנויות ספרים בארץ. אנחנו יודעים שיש קבוצות "רוק" ושהביקוש של התקליטורים שלהם הוא די גדול.
שוב פעם, מכלי התקשורת קראנו שהתנועות האלה מוכרות את התקליטים בחנויות מוסיקה והביקוש הוא כל-כך רב שמדי פעם כשכתבים הולכים לחנויות האלה, אומרים להם שזה אזל אבל מוכנים להביא עוד תקליטים כאלה.
מדינת ישראל קמה כדי להיות מקלטו של העם היהודי. ומי שבא וטוען (על היהודים בישראל)שאלה "יהודונים" שלא מגיע להם מדינה, אני בספק אם מגיעה להם אזרחות ישראלית.
אין שום סיכוי שהמשטרה ביוזמתה תתייחס לתופעה הזאת, כל עוד התופעה הזאת לא קורת בצפון תל-אביב, בכפר שמריהו או במקומות יישוב ראשיים. עד שזה יגיע לשם, לא מעניין. הגיע לצה"ל, אז התחיל באמת להתעניין כי זה כבר מהממסדים המוכרים במדינה".
יורי שטרן:
"יש פה שתי תופעות. התופעה הניאו-נאצית... [ו]תופעת האנטישמיות [ש]קיימת כבר מספר שנים... התופעה הנפוצה ביותר זה פשוט אנטישמיות. כיתות שלמות, חבורות ברחובות... אבל אף אחד בכלל לא מתייחס לזה. יהודי במדינת ישראל מבחינה זאת פחות מוגן כנגד האנטישמיות מאשר במדינות אירופה למשל. כי שם כל אירוע כזה היה הופך לסיפור תקשורתי... וכאשר זה קורה אצלנו פשוט לא מתייחסים לזה או מסתירים".
אלי זרחין:
"אני עובד באגודה הישראלית למען ילדים עולים ואנחנו פועלים הרבה בשטח עם הנוער וצעירים. לפי מה שידוע לנו התופעה היא קיימת... הילדים האלה מתגייסים במטרה נגד ישראל ונגד יהודים... קיימת קבוצה של ילדים שהם דור שלישי והם לא יהודים... ילדים שגדלו כל הזמן ברוסיה כרוסים, כאוקראיניים".
- שימו לב לחילופי הדברים הבאים:
היו"ר קולט אביטל:
"בוא אני אשאל אותך שאלה... האם אתה סבור שפעולות חינוך מיוחדות לכל הקבוצות האלה זה אחד הפתרונות או זה הדבר שיכול לעקור את התופעה מן השורש?"
אלי זרחין:
"לפי דעתי... אם נרכיב את העניין של העם היהודי לעניין של יותר פלורליסטי יותר רב-תרבותי, אני חושב שהילדים האלה הרבה יותר יוכלו למצוא את הדרך ליצור קשר לארץ".
- הפתרון המוצע כאן הוא מחיקת הזהות היהודית של תושבי מדינת ישראל, כדי שיהיה קל יותר לגויים המהגרים לתוכה להשתלב בה. איך שלא יהיה, העדות הבאה כפי שמופיעה בפרוטוקול הכנסת מוכיחה שלא מדובר בבעיה של "חינוך ילדים":
אלכסנדר ריבלקה:
"אני עיתונאי של עיתון שנקרא "חדשות השבוע", עיתון בשפה הרוסית... אני שומע כל הזמן אנשים מדברים על ילדים.
גבירותיי ורבותיי, לא מדובר על ילדים, מדובר על גברים ונשים מגיל ?18, 20 פלוס".
היו"ר קולט אביטל:
"אתה מכיר קבוצות כאלה של אנשים בוגרים?"
אלכסנדר ריבלקה:
"כן. אני מכיר אפילו שמות אנשים. אני מוכן אחרי הישיבה למסור את השמות... יש אנשים נאצים בישראל. דבר שני, מדובר על תנועות, התנועות מאורגנות די טוב עם אתרים טובים באינטרנט. ואנשים שבאופן קבוע משדרים באינטרנט, בתקשורת אנטישמיות גם בתוך הארץ, גם כלפי רוסיה, גם כלפי כל המדינות איפה שיש אנשים דוברי רוסית...אני רוצה לספר על הארגון... שנקרא "איכות הישראלית הלבנים". היה להם אתר באינטרנט, אתר גדול... ואני שלחתי אחד מהאנשים שלי לדבר אתם...חשבנו אולי שזה יהודים לאומניים הקיצוניים ואחד מהאנשים שלנו פגש אותם והם אמרו: "לא, לא מעונינים בשום קשר עם היהודים". הם מעריצים של היטלר וממש שונאי ישראל. ומה שאתם אומרים לעשות תרבות, הם לא מעונינים עם שום קשר עם יהודים. הם אנטישמיים, הם שונאים את היהודים... אני מכיר הרבה תנועות האלה, לא מדובר על אנשים בודדים וילדים. מדובר על תנועות עם אנשים מבוגרים".
זלמן גילצ?נסקי:
"אני מאגודת "דמיר". אנחנו הקמנו מרכז למידע לנפגעי אנטישמיות בישראל לפני חמש שנים. ובמשך חמש שנים אנחנו פונים לרשויות, הרשויות לא מתייחסות... יש פה תגובה ממשטרת חיפה עוד משנת ?2000, אנחנו אז הבאנו כמה תקריות אנטישמיות. וקיבלנו תגובה מראובן אריאב, שהיה אז ראש משטרת חיפה: "קיבלתי מכתבך שבנדון, תחנת חיפה לא פתחה בחקירה במקרים שציינת וכמו כן אין בכוונתי להורות על פתיחה בחקירה". אני שלחתי מכתבים לתחנות. קיבלתי עוד כמה תגובות דומות.... אז זאת הטענה שלי... שהתופעה לא נחקרה ולא גונתה. למרות שאנחנו פנינו עשרות אולי מאות פעמים לאנשי השלטון ואף אחד לא דאג, אפילו בחצי מילה לגנות את מה שקורה פה".
סנ"צ חיים פדלון - קצין אגף חקירות - שומרון:
"במקרה שלנו (מדובר במקרה שזכה לחשיפה תקשורתית רבה של חייל עם צלב קרס מקועקע על גופו), הם עלו לארץ מכיוון שהסבא של האבא הוא יהודי, כולם נוצרים, כל המשפחה. הסבא של האבא יהודי אז כולם עלו לארץ. כשהם אומרים בפירוש, האמא לא מתביישת להגיד בעדות, "אני ניאו-נאצית ועלינו מסיבות כלכליות לקבל סל קליטה". אפילו לא מתביישת להגיד את זה... היא אומרת בעצמה, אני גולשת באתרים ניאו-נאציים. עכשיו דיברו על חינוך. מניסיון שלנו לפחות על החברות הספציפיות האלה, הנוצריות, הם פשוט לא מעונינים, החינוך לא יקלט אצלם כי הם לא מעונינים. הם באו, הם רוצים להעביר פה חמש-ארבע שנים לבזבז את סל הקליטה ואחר-כך לחזור. הם חבורות סגורות, הם מדברים רוסית".
היו"ר קולט אביטל:
"אני הייתי מציעה שנסכם את הישיבה הזאת. יש לנו עוד ישיבה וגם היא משודרת בנושא אנטישמיות באירופה, להבדיל שמה כנראה לפי כל הנתונים ממדי האנטישמיות או לפחות התופעות הגלויות ירדו."
וכך מסכם את הנושא "מרכז מידע וסיוע לנפגעי אנטישמיות" הפועל במדינת ישראל כדי להגן על תושביה מפני האנטישמיות של הגויים המהגרים לתוכה בסיועה של המדינה:
"הממשל הישראלי והסוכנות היהודית משלים את יהדות התפוצות באומרם, כי במדינת ישראל יהודי יכול להימלט מאנטישמיות. דיווחים על גילויי אנטישמיות בישראל תפסו מדור קבוע בכמה כלי תקשורת (בעיקר ברוסית). תנועת "דמיר - לקידום קליטת עולים" ערכה תחקיר שהעלה כי מגפת אנטישמיות אשר "עלתה" לישראל, השתקעה כאן. עולים יהודים רבים, לאחר עליתם, גילו בתדהמה כי הם נתקלים באותן פגיעות והשפלות על רקע אנטישמי מצד הלא יהודים שהגיעו ביחד אתם מארץ מוצאם, שמהן הם ברחו מחבר המדינות. עדויות אישיות וחומר עיתונאי נכללו בדו"ח על תופעת האנטישמיות בישראל. כל פניותינו לשרי הממשלה ולחברי הכנסת לא זכו להתייחסות. השלטונות אינם רוצים לטפל בבעיה. לאור זה, קשה להתייחס לגינוייהם כלפי גילויי אנטישמיות בחו"ל, אלא כהעמדת פנים אומללה".
המשך במאמר (3)
אנטישמיות
אחת הערים בהן מצוי ריכוז גדול מאד של גוים ש"עשו עליה" היא חיפה. תושבי העיר חווים על בשרם בשנים האחרונות לא רק תופעות של פשיעה אכזרית שאף פעם לא היו מודעים להן, אלא גם את החוויה האותנטית של יהודי בגלות.
עיתון "מעריב" מיום 31.5.05 מדווח:
"בשקט בשקט צמחה בישראל תנועה ניאו-נאצית ענפה. כעת מדווחים תושבים מחיפה כי בימים האחרונים הם נתקלים בחבורות של צעירים שמסתובבים ברחובות העיר, בעיקר בשעות הלילה המאוחרות, וקוראים לעבר עוברי אורח: "הייל היטלר" וקריאות תמיכה במפלגה הנאצית. מפקד תחנת חיפה, נצ"מ ניר מריאש, אמר היום כי המשטרה בודקת את תלונות התושבים ואף גילה כי חלק מהעדויות שהתקבלו במשטרה מדברות גם על חבורה של צעירים גלוחי ראש. גורמים במרחב החוף של המשטרה סיפרו היום כי מהחקירה עולה כי מדובר בצעירים ממוצא רוסי, בעיקר בשכונת הדר ובאזור מרכז הכרמל. בחודשים האחרונים נרשמו כמה מקרים של ריסוס צלבי קרס על מבני ציבור ברחבי חיפה, בין היתר על קירות בית ספר, בתי כנסת ואולם ספורט."
לא רק בחיפה. בכל מקום בו מצוי ריכוז עולים מחבר העמים צצים ארגונים העסוקים בפעילות אנטישמית. החוקרים של מרחב שומרון חשפו את סוג הפעילות של אחד מאותם ארגונים וגילו כי בין חברי הארגון מתקיים קשר אינטרנטי רציף, ועל-פי החשד התקיימו גם מפגשים טקסיים חשאיים, שבהם נעשה שימוש בדגלי צלב הקרס. במשטרה חושדים עוד כי חברי הארגון התכתבו ביניהם במהלך יום השואה באמצעות תוכנת ICQתוך שהם משבחים את השמדת העם היהודי על-ידי הנאצים. כן הביעו חברי הארגון צער על כך שהיטלר לא הצליח להשמיד את כל העם היהודי בשואה.
"לא ניתן לפרסם פרטים מתוך החקירה, אבל זו תופעה מצמררת", אומר סנ"צ חיים פדלון, קצין אגף חקירות שומרון: "על פניו אלו אנשים שחיים במדינה ומדברים בגלוי ביניהם על השמדתה. הם מחליפים ביניהם מסרים אנטישמיים. אנחנו בודקים האם היו גם מעשים מעבר לכך. זה פשוט לא יאומן. מהחומר עולה שישנם לבטח עוד כמה מאות בני אדם בארץ שמחזיקים בתפיסת העולם הזו בישראל".
בכתבה של "מקור ראשון" מיום 27.5.05 מסופר כי תופעת האנטישמיות בישראל מתרחבת וכי קיימת כיום תעשייה ניאו-נאצית שלמה הכוללת: התארגנויות מקומיות, מועדונים, אתרי אינטרנט, ספרים, סרטים וקלטות של חומר אנטישמי ונאצי. זלמן גיליצ'נסקי יו"ר ארגון "דמיר", אומר כי לפני כשנה וחצי היו מתועדים ורשומים בארגון למעלה מ- 500 מקרים מדווחים של תקריות אנטישמיות בתקופה של שלוש שנים. כלומר, במדינת ישראל מתרחשת תקיפה אנטישמית אחת ליומיים, וזאת רק על פי רישום של ארגון אחד העוסק בכך!
הציבור שנופל בעיקר קורבן לאנטישמיות זו הוא העולים היהודים מחבר העמים המתגוררים בשכנות עם הלא יהודים. לאחר שסבלו מתגרת ידי האנטישמים הגויים בארצות מוצאם הם "זוכים" לכך גם לאחר עלייתם לארץ הקודש. בהבדלים אחדים. ראשית, המשטרה כאן קשוחה הרבה פחות מן המשטרה שם. הדבר מתבטא ביד הרכה ובחוסר אכיפה מספיק כלפי כל תופעות הפשיעה. ושנית, בעוד בהיותם מתגוררים בגולה זכו לאוזן קשבת והגנה של ארגונים יהודיים מארצות אחרות, כאן בישראל הם משוללים תמיכה זאת. גיליצ'נסקי מספר בכתבה דלעיל כי חזר ופנה כמה וכמה פעמים לכל הארגונים הנלחמים באנטישמיות ומתעדים אותה, ממכון רוט לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל-אביב ועד לליגה נגד השמצה בארה"ב, בתביעה לדעת מדוע אינם מונים בדו"חות שלהם גם את מקרי האנטישמיות בישראל. מכולם, ללא יוצא מן הכלל, קיבל את אותה התשובה האומרת כי המנדט שניתן להם תקף למעקב אחר אירועים אנטישמיים בחו"ל בלבד.
בכתבה מרואיינת לנה רנד, עד לפני כשנתיים תלמידה בפנימיית היום 'אולימפוס' בכפר-סבא. היא מספרת כי במשך כל זמן שהותה בפנימייה שאכלסה רק עולים חדשים, היא סבלה מרדיפות ומאמירות אנטישמיות. "היו מצלמים מתוך ספרים מתקופת השואה וכותבים עליהם קללות ואיומים ומניחים לי על השולחן. היו גם מקרים שבהם הרביצו לי ממש".
מכתב לדוגמא:
"שלום לך, מר זלמן גיליצ'ינסקי!
אני מחיפה וכמעט כל יום מופיעים צלבי קרס מרוססים על כל מיני מקומות בעיר, מקרים כאלה לא הועלו בתקשורת ארצית, רק בעיתון חיפאי מקומי.
לפני שנה אני בעצמי ראיתי הרבה צלבי קרס מרוססים בחיפה, בכתובת רח' ירושלים 13, למי שלא יודע זוהי כתובתו של ארגון שפועל למען ניצולי השואה, וזה היה בערב יום השואה 2004, נשים קשישות שמתנדבות בארגון זה באו בבוקר לשם והזדעזעו ממה שראו, הן פחדו להיכנס פנימה, הן חשבו, שאולי מי שריסס את זה בחוץ גם פרץ פנימה ואולי עדיין נמצא שם, הן הזמינו משטרה, משטרה שלחה זיהוי פלילי, אספה עדויות מהקשישות, מתי זה הופיע, מתי הן שמו לב לזה וכו', צילמו הכל, ואח"כ שלחו איש משטרה שיצבע את זה עם צבע שחור, שלא יראו יותר צלבי קרס שם.
ומידי פעם שומעים שהופיעו צלבי קרס בחיפה על בית כנסת, מתנ"ס עירוני, אצטדיון או בית ספר. ברצוני לעשות משהו!!!
תגיד לי, בבקשה אם אתה צריך עזרה במרכז שלך, מתנדבים וכו', מה אפשר לעשות???? אני מחיפה, אני אוכל לצלם את צלבי קרס, כשאני אתקל בהם, בחיפה מצויירים גם כל מיני סמלים SS (בצורת שני ברקים, אני יודעת שזהו סמל נאצי גם כן).תגיד לי איך אני אוכל לעזור לך ולמרכז שלך, כדי למגר את התופעה הזו מחברתנו? אני דוברת רוסית, אז אני אוכל לתמוך וללוות, אם צריך, אנשים מבוגרים, יהודים ממוצא רוסי שנפגעו מתופעות הללו. לשכנע אותם להתלונן במשטרה אם צריך, כי אני יודעת שלא כולם עושים זאת, יש כאלה שמפחדים וכו'".
משטרת באר-שבע עצרה נער בן 16 אשר צייר צלבי קרס על קירות המבנים בעיר (חיבתו העיקרית הייתה נתונה לקירות בתי הכנסת). אם הנער אינה יהודיה ועלייתם התאפשרה בזכות אחד ההורים של אביו החורג של הנער. בחקירתו הודיע העצור, כי הוא מעריץ את היטלר, על כך שהצליח לעשות את מה שכל השאר לא הצליחו לפניו. יש לציין, כי משפחתו אינה נחשבת לבעייתית, והנער עצמו מוכר בבית ספרו כתלמיד טוב ללא בעיות התנהגות.
על קירות יד ושם וברחוב וייצמן בתל אביב (בתשיעי במאי, בו צוין באופן חגיגי ניצחון בעלות הברית על גרמניה) רוססו צלבי קרס. בית העלמין בבני-עין חולל על ידי עולים אנטישמיים. התקשורת דיווחה על גלוחי ראש אשר ביום הסטודנט בכרמיאל הלמו לעיני המצלמה בכל מי שנקלע לדרכם.
האמור לעיל הוא ריכוז מקרי של מספר תופעות בלבד. יש בו אבל כדי ללמד על תופעה ארצית ההולכת ומתרחבת. והשלטונות ממלאים פיהם מים. בעוד לגיטימי לנהל מערכת תעמולה אנטי יהודית ארסית נוסח "שינוי", לא לגיטימי לספר את האמת על הפעילות האנטישמית של גוים שיובאו לארץ ע"י אלו המנהלים בריש גלי את המסע נגד יהודים דתיים. על כן המדיה היחידה בה ניתן לקרוא את האמת על כך היא האינטרנט. לקמן תיאור מאחד האתרים המוקדש ללחימה בתופעה זו:
"בערב הם מתכנסים, חבורה של כעשרה נערים, לבילוי לילי: הם עונדים צלבים, מצמידים צלבי קרס לזרועותיהם ויוצאים לתהלוכה בשכונה. לפעמים הם מושכים את תשומת הלב כשהם צועקים במלוא הקול "מוות ליהודים". לעתים הם מסתפקים בציור צלב הקרס על קירות בית הכנסת השכונתי.
דיירי השכונה אינם נשארים אדישים: חלקם עלו מחבר המדינות כדי להימלט מהתופעות האלה בדיוק. הם מזעיקים את המשטרה, שעוצרת את הנערים ללילה ופותחת להם תיקים פליליים. במקרים אחרים, נשלחת קבוצת נערים אחרת כדי להכותם.
התופעות האלה יכולות להתרחש בעפולה, בראש העין, בנצרת ובכל ישוב שיש בו גטאות של עולי חבר המדינות.
מחקר פנימי של משרד החינוך - "שינויים במאפייני הידרדרות וזהות יהודית של נוער עולה בסיכון" - הונח בימים אלה על שולחנו של שר החינוך, יוסי שריד.
לדברי ראש תחום קידום נוער במשרד החינוך, חיים להב, הצורך במחקר עלה לאחר שמדריכי הנוער העולה - שאמורים לאתר את הצעירים במצוקה ולעזור להם - שמו לב שככל שמספר בני הנוער המוגדרים כיהודים יורד, כך גוברת הפשיעה.
המחקר, שערך ד"ר אילן שמש, אישש את תחושות המדריכים. בתחילת העשור רק 12% מבני הנוער היו רשומים כלא יהודים, ובשנים האחרונות שיעורם צמח ל-35%. במקביל הוכפלו גם סממני ההידרדרות החברתית: התנהגות אלימה וצריכת סמים ואלכוהול.
מדריכי הנוער העולה דיווחו לעורך המחקר על "עליה ברמת הסיכון האישי", בעת יצירת הקשר עם הצעירים מחבר המדינות, בגלל התגברות התנהגותם האלימה. גולצמן מוסיפה לכך גם את ממד הפגיעה האישית. "כמה פעמים מדריכה יכולה לשמוע מבני הנוער האלה: 'את יהודיה מסכנה, וחבל עלייך כי בסוף תמותי?' בסוף גם למדריכים נשבר. הם לא עלו לארץ כדי לשמוע כינויי גנאי".
התופעה איננה מוגבלת לאזרחים. חייל המתראיין בכתבה מספר על קריאות אנטישמיות שספג מחיילים אחרים. לפני מספר חדשים זכו סוף סוף לחשיפה תקשורתית קיומן של תקריות אלימות בין טירונים משני מחנות - של חיילים יהודים בעיקר עולים חדשים ובין חיילים לא יהודים - שפרצו בעקבות התנהגות ניאו-נאצית מצדם של האחרונים.
באריאל נעצר החייל וולדימיר טרנורוצקי, הנחשד בהשתייכות לארגון ניאו-נאצי הפועל בחו"ל. את זרועו של הבחור עיטר צלב-קרס. החייל הוא נכד לסב יהודי, ועלה בזכות סעיף "4 ב" של חוק השבות.
בכתבה ב,מעריב" (14/02/2005). מסופר שכבר ביום הראשון של הטירונות לעולים חדשים טענו החיילים היהודים כי נתקלו בגילויי אנטישמיות בוטים במיוחד מצדם של המגוייסים הלא יהודים. בין השאר עיטרו חלק מהחיילים את הקירות בשירותים ובמקלחות בכתובות נאצה נגד יהודים, בציורים של צלבי קרס ובכתובות "הייל היטלר". מספר חיילים אף קעקעו וציירו על גופם צלבי קרס וחלקם אף נוהגים להצדיע בינם לבין עצמם במועל יד כשהם קוראים "הייל היטלר".
נקל לשער נגד מי יפנו אותם חיילים אנטישמיים את נשקם בעת פקודה.
לסיכום פרק עגום זה, נביא מספר ציטוטים מתוך פרוטוקול מס' ?241 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שנערכה ביום ז' בסיון תשס"ה (?14 ביוני ?2005), והוקדשה לנושא:
"תנועות ניאו-נאציות בקרב עולים בישראל"
היו"ר קולט אביטל:
"בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. והבוקר אנחנו דנים בנושא שלמען האמת אף אחד מאתנו לא ציפה ולא חשב בחלומותיו הקשים ביותר שיעלה לדיון בכנסת ישראל ובמסגרת העבודה הזאת.
הכוונה היא לקיומן של תנועות ניאו-נאציות בקרב עולים, רובם מחבר העמים.
ידיעות ראשונות על קיומן של תנועות כאלה בארץ הופיעו כבר ב-?2000 כשהייתה תקרית על חוק ימה של חיפה, עם שלושה צעירים שהופיעו על חוף הים עם כתובות קעקע ניאו-נאציות על הגוף.
מאז ועד היום אנחנו יודעים שהתופעה הזאת הולכת ותופחת. לא מדובר רק בהקמת אתר באינטרנט, אלא מדובר בהרבה יותר מזה. מדובר בפעילות בקרב בני-נוער. אנחנו יודעים שחלק מהמשתתפים ב"חגיגות" האלה הם חיילי צה"ל שמשתמשים במדי צה"ל כדי להופיע.
כשחלק מהם מתגייסים לצה"ל כדי להיות מסוגלים לקבל כלי-נשק. אנחנו יודעים שספרות ניאו-נאצית מופצת על-ידם בספרים ונמכרת בצורה גלויה בחנויות ספרים בארץ. אנחנו יודעים שיש קבוצות "רוק" ושהביקוש של התקליטורים שלהם הוא די גדול.
שוב פעם, מכלי התקשורת קראנו שהתנועות האלה מוכרות את התקליטים בחנויות מוסיקה והביקוש הוא כל-כך רב שמדי פעם כשכתבים הולכים לחנויות האלה, אומרים להם שזה אזל אבל מוכנים להביא עוד תקליטים כאלה.
מדינת ישראל קמה כדי להיות מקלטו של העם היהודי. ומי שבא וטוען (על היהודים בישראל)שאלה "יהודונים" שלא מגיע להם מדינה, אני בספק אם מגיעה להם אזרחות ישראלית.
אין שום סיכוי שהמשטרה ביוזמתה תתייחס לתופעה הזאת, כל עוד התופעה הזאת לא קורת בצפון תל-אביב, בכפר שמריהו או במקומות יישוב ראשיים. עד שזה יגיע לשם, לא מעניין. הגיע לצה"ל, אז התחיל באמת להתעניין כי זה כבר מהממסדים המוכרים במדינה".
יורי שטרן:
"יש פה שתי תופעות. התופעה הניאו-נאצית... [ו]תופעת האנטישמיות [ש]קיימת כבר מספר שנים... התופעה הנפוצה ביותר זה פשוט אנטישמיות. כיתות שלמות, חבורות ברחובות... אבל אף אחד בכלל לא מתייחס לזה. יהודי במדינת ישראל מבחינה זאת פחות מוגן כנגד האנטישמיות מאשר במדינות אירופה למשל. כי שם כל אירוע כזה היה הופך לסיפור תקשורתי... וכאשר זה קורה אצלנו פשוט לא מתייחסים לזה או מסתירים".
אלי זרחין:
"אני עובד באגודה הישראלית למען ילדים עולים ואנחנו פועלים הרבה בשטח עם הנוער וצעירים. לפי מה שידוע לנו התופעה היא קיימת... הילדים האלה מתגייסים במטרה נגד ישראל ונגד יהודים... קיימת קבוצה של ילדים שהם דור שלישי והם לא יהודים... ילדים שגדלו כל הזמן ברוסיה כרוסים, כאוקראיניים".
- שימו לב לחילופי הדברים הבאים:
היו"ר קולט אביטל:
"בוא אני אשאל אותך שאלה... האם אתה סבור שפעולות חינוך מיוחדות לכל הקבוצות האלה זה אחד הפתרונות או זה הדבר שיכול לעקור את התופעה מן השורש?"
אלי זרחין:
"לפי דעתי... אם נרכיב את העניין של העם היהודי לעניין של יותר פלורליסטי יותר רב-תרבותי, אני חושב שהילדים האלה הרבה יותר יוכלו למצוא את הדרך ליצור קשר לארץ".
- הפתרון המוצע כאן הוא מחיקת הזהות היהודית של תושבי מדינת ישראל, כדי שיהיה קל יותר לגויים המהגרים לתוכה להשתלב בה. איך שלא יהיה, העדות הבאה כפי שמופיעה בפרוטוקול הכנסת מוכיחה שלא מדובר בבעיה של "חינוך ילדים":
אלכסנדר ריבלקה:
"אני עיתונאי של עיתון שנקרא "חדשות השבוע", עיתון בשפה הרוסית... אני שומע כל הזמן אנשים מדברים על ילדים.
גבירותיי ורבותיי, לא מדובר על ילדים, מדובר על גברים ונשים מגיל ?18, 20 פלוס".
היו"ר קולט אביטל:
"אתה מכיר קבוצות כאלה של אנשים בוגרים?"
אלכסנדר ריבלקה:
"כן. אני מכיר אפילו שמות אנשים. אני מוכן אחרי הישיבה למסור את השמות... יש אנשים נאצים בישראל. דבר שני, מדובר על תנועות, התנועות מאורגנות די טוב עם אתרים טובים באינטרנט. ואנשים שבאופן קבוע משדרים באינטרנט, בתקשורת אנטישמיות גם בתוך הארץ, גם כלפי רוסיה, גם כלפי כל המדינות איפה שיש אנשים דוברי רוסית...אני רוצה לספר על הארגון... שנקרא "איכות הישראלית הלבנים". היה להם אתר באינטרנט, אתר גדול... ואני שלחתי אחד מהאנשים שלי לדבר אתם...חשבנו אולי שזה יהודים לאומניים הקיצוניים ואחד מהאנשים שלנו פגש אותם והם אמרו: "לא, לא מעונינים בשום קשר עם היהודים". הם מעריצים של היטלר וממש שונאי ישראל. ומה שאתם אומרים לעשות תרבות, הם לא מעונינים עם שום קשר עם יהודים. הם אנטישמיים, הם שונאים את היהודים... אני מכיר הרבה תנועות האלה, לא מדובר על אנשים בודדים וילדים. מדובר על תנועות עם אנשים מבוגרים".
זלמן גילצ?נסקי:
"אני מאגודת "דמיר". אנחנו הקמנו מרכז למידע לנפגעי אנטישמיות בישראל לפני חמש שנים. ובמשך חמש שנים אנחנו פונים לרשויות, הרשויות לא מתייחסות... יש פה תגובה ממשטרת חיפה עוד משנת ?2000, אנחנו אז הבאנו כמה תקריות אנטישמיות. וקיבלנו תגובה מראובן אריאב, שהיה אז ראש משטרת חיפה: "קיבלתי מכתבך שבנדון, תחנת חיפה לא פתחה בחקירה במקרים שציינת וכמו כן אין בכוונתי להורות על פתיחה בחקירה". אני שלחתי מכתבים לתחנות. קיבלתי עוד כמה תגובות דומות.... אז זאת הטענה שלי... שהתופעה לא נחקרה ולא גונתה. למרות שאנחנו פנינו עשרות אולי מאות פעמים לאנשי השלטון ואף אחד לא דאג, אפילו בחצי מילה לגנות את מה שקורה פה".
סנ"צ חיים פדלון - קצין אגף חקירות - שומרון:
"במקרה שלנו (מדובר במקרה שזכה לחשיפה תקשורתית רבה של חייל עם צלב קרס מקועקע על גופו), הם עלו לארץ מכיוון שהסבא של האבא הוא יהודי, כולם נוצרים, כל המשפחה. הסבא של האבא יהודי אז כולם עלו לארץ. כשהם אומרים בפירוש, האמא לא מתביישת להגיד בעדות, "אני ניאו-נאצית ועלינו מסיבות כלכליות לקבל סל קליטה". אפילו לא מתביישת להגיד את זה... היא אומרת בעצמה, אני גולשת באתרים ניאו-נאציים. עכשיו דיברו על חינוך. מניסיון שלנו לפחות על החברות הספציפיות האלה, הנוצריות, הם פשוט לא מעונינים, החינוך לא יקלט אצלם כי הם לא מעונינים. הם באו, הם רוצים להעביר פה חמש-ארבע שנים לבזבז את סל הקליטה ואחר-כך לחזור. הם חבורות סגורות, הם מדברים רוסית".
היו"ר קולט אביטל:
"אני הייתי מציעה שנסכם את הישיבה הזאת. יש לנו עוד ישיבה וגם היא משודרת בנושא אנטישמיות באירופה, להבדיל שמה כנראה לפי כל הנתונים ממדי האנטישמיות או לפחות התופעות הגלויות ירדו."
וכך מסכם את הנושא "מרכז מידע וסיוע לנפגעי אנטישמיות" הפועל במדינת ישראל כדי להגן על תושביה מפני האנטישמיות של הגויים המהגרים לתוכה בסיועה של המדינה:
"הממשל הישראלי והסוכנות היהודית משלים את יהדות התפוצות באומרם, כי במדינת ישראל יהודי יכול להימלט מאנטישמיות. דיווחים על גילויי אנטישמיות בישראל תפסו מדור קבוע בכמה כלי תקשורת (בעיקר ברוסית). תנועת "דמיר - לקידום קליטת עולים" ערכה תחקיר שהעלה כי מגפת אנטישמיות אשר "עלתה" לישראל, השתקעה כאן. עולים יהודים רבים, לאחר עליתם, גילו בתדהמה כי הם נתקלים באותן פגיעות והשפלות על רקע אנטישמי מצד הלא יהודים שהגיעו ביחד אתם מארץ מוצאם, שמהן הם ברחו מחבר המדינות. עדויות אישיות וחומר עיתונאי נכללו בדו"ח על תופעת האנטישמיות בישראל. כל פניותינו לשרי הממשלה ולחברי הכנסת לא זכו להתייחסות. השלטונות אינם רוצים לטפל בבעיה. לאור זה, קשה להתייחס לגינוייהם כלפי גילויי אנטישמיות בחו"ל, אלא כהעמדת פנים אומללה".
המשך במאמר (3)
